ישועות הרשב”י

כתב בספה”ק בית אהרון וז”ל: כמו הקב”ה לכל כך רשב”י לכל עכ”ל. הכוונה שכל ישראל מקטן ועד גדול יש להם שייכות להיוושע ביום ההילולא בלג בעומר בזכותו הגדול דרשב”י.

והרבה העידו על  מעשי ניסים ונפלאות מדורות קודמים על חולים שנתרפאו ועקרות שנפקדו כמו שכתב בשל”ה.

ומובא בשם הריא”ז מרגליות זצלה”ה נעשה מפורסם אשר בעיניו ראה וז”ל: והנני עד ראיה לספר מעשה נס ופלא שראיתי בעיני בהיותי במירון ביום ל”ג לעומר בשנת תרפ”ג שחל אז לג לעומר ביום השישי ושכמעט רוב הקהל מאלפי ישראל שהיו שם בלג לעומר נשארו אז במירון לשבות שם את יום השבת.ובשבת בבוקר אחר תפילה המוסף שהתפללנו אז בביהמ”ד על יד הציון קוה”ק הרשב”י במנין האחרון קרוב לחצות היום. ויהי נשמע קול רעש גדול שילד אחד מאחינו הספרדים שאמו נדרה לעשות לו תגלחתו הראשונה כמנהג הידוע, ופתאום אחזתו להילד מחלת הח”ר רח”ל, ושבק חיים לנו. והילד היה מונח באחד החדרים הקטנים הבנוים למעלה עלי גגות הציונים בחצר הקודש. וציוו הרופאים (שהיו שם מטעם הממשלה) שצריכין לעשות הסגר (קאראנטין) על כל אנשי החצר על מספר ימים.וכשנשמעה פקודה זו, רבים מההמון נבהלו והצחילו לברוח מהחצר החוצה אל ההרים וגבעות אשר שם אבל מיד הגיעו ובאו שומרי הממשלה וסגרו החצר על שעריוואין עוד יוצא ואין בא, ומבית ומחוץ היו נשמעים צעקות קולות ובכיות כי רבים מהיוצאים לחוץ לחצר עזבו ילדיהם ואנשי ביתם וחפציהם בפנים החצר, והחצר נסגר ונשמר ע”י השוטרים. ועל כולם עלה ונשמע קול יללה מהאשה אם הילד המת, שבנה הראשון והיחידי שהביאתו על תגלחתו הראשונה אין ונהפכה שמחתה לתוגה. ואנכי בעיני ראיתי את הילד מונח בחדרו על הארץ ירוק ומת.וכל הקהל הצטערו מאוד על נפש אחת מישראל וצער אמו ולא יכולנו מרוב צער לעשות קידוש ולסעוד סעודתא דצפרא דשבתא. והנה פתאום קמה אם הילד וחגרה מתניה כאשת חיל ולקחה הילד המת על ידיה וירדה למטה בביהכ”נשעל יד צין הקדוש הרשב”י והניחתו על הרצפה שעל יד הציון הקדוש ובקול מר צורחת ובבכי צעקה האשה אם הילד, הוי צדיק, צדיק רבי שמעון, הנני אמתך באתי כאן לכבודך לגלח בני היחידי אשר נתן לי השי”ת בזכותך וקיימתי את נדרי אשר נדרתי להביאו כאן ביום לג לעומר, ואתמול הביאותיו חי ועשיתי לו התגלחת בשירים ובזמרה בתוף ובכינור במשתה ובשמחה, ועתה איך אסע מכאן בלי הילד וכו’ וכו’. ובאיזה פנים אבוא הביתה. וקולותיה ובכיותיה היו נשמעים על כל החצר הקדוש ולב מי לא נמס כמין לשמוע את קול צעקת האשה מרת הנפש.ואח”כ קמה ואמרה: צדיק צדיק! הנני מניחתו לפניך כמו שהוא, אנא ממך אל תביישני ואל תחזיר פני ריקם ותחזירו לפני חי ובריא כמו שהביאותיו אתמול לפניך, ויתקדש שם שמים ושמך בעולם וידעו כי יש ה’ וצדיקים שופטים בארץ. ולסגולה סגרו הדלת של ביהכ”נ של ציון רשב”י ולא נשאר רק הילד. וכעבור איזה רגעים הקול נשמע, נשמע מבית הכנסת צעקת הילד לאמו, והחכם שם פתח הדלת לפניה והנה הילד קם על רגליו וצועק אמא תני לי מעט מים כי צמא אני ונתנו לו מים, והיא העלתו הגגה למקום חדרה מקודם. ונעשה שם רעש גדול מתחית הילד המת. וכל הקהל באו לראות את הילד החי וגם הרופאים נתאספו שמה ובדקו את הילד והודו ואמרו שאין זה בדרך הטבע כלל אלא מעשה ניסים תחית המתים ע”י התנא רבי שמעון, והתירו תיכף ומיד לפתוח שערי החצר כי אין צורך לעשות קאראנטין והיה אז קידוש ה’ גדול מאוד וכל הקהל ברכו ברכת מחיה המתים ע”כ.