מנהגי ל"ג בעומר
מנהג החאלאקע
מנהג התספורת בגיל שלוש הקרוי חאלאקע (שורש מלה זו נובע מלשון המקרא ואנכי איש חלק בראשית כז) כותב מהרח”ו שהוא מנהג ידוע, כנראה מנהג קדמוני עוד מהראשונים. והנה האריז”ל בא ממצרים למירון לקיים את המנהג ביום ההילולא. וז”ל מהרח”ו: והח”ר יונתן שאגיש העיד לי שבשנה הראשונה קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז”ל, שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילח את ראשו כמנהג הידוע ועשה יום משתה ושמחה.
חץ וקשת
שמועות מנחם ציון מבעל “בני יששכר”מנהג ישראל אשר התלמידים בני בי רב יורו בקשת ביום הזה [ל”ג בעומר], והנה שמעתי מאת כבוד אדומ”ו הרב הקדוש מהרמ”מ זצוק”ל הטעם הוא כי בימי רבי שמעון לא נראתה הקשת [ירושלמי ברכות פ”ט ה”ב] והנה ביום עלייתו למרום עושין הסימן הזה ע”כ דבריו. [בנ”י אייר ג’ ד’]
ההדלקה
בני יששכר מאמרי חודש אייר מאמר ג – ל”ג בעומר
ובזה תבין מנהג ישראל תורה הוא להדליק נרות ומאורות ביום זה, לכבוד האור כי טוב שמתחיל להתנוצץ ביום זה היקר ל”ג בעומר טו”ב ימים קודם מתן תורה, ולכבוד נשמת מאור התורה בוצינא קדישא אשר נתגלה ביום הזה, וביום הזה עלה לשמי מרומים והוא יומא דהילולא דיליה לאורו נסע ונלך, לכבוד ספרו הקדוש זהר המאיר ומבהיק מסוף העולם ועד סופו (אשר כתב ר’ אבא ביום הזה), והוא מאיר לנו בגלותינו עד כי יבא משיח צדקנו דאתמר ביה ויאמר אלקים יה”י או”ר זה אורו של מלך המשיח יבא במהרה בימינו ויגלה לנו האור הגנוז, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ותבין לפי”ז אשר נתאמת לנו מאנשי אמת אשר השמחה ביום הזה על ציון ר’ שמעון בן יוחאי היא שלא כטבע דכתיב אור צדיקים ישמח
חלק מהמובא מקורו בקונטרס עניני הילולא דרשב”י להריא”ז מרגליות זצוק”ל