הסתלקות רשב”י בתרגום ללשון הקודש

באותו היום שרבי שמעון רצה להסתלק מהעולם והיה מסדר את דבריו ומצווה לביתו לפני הסתלקותו, נאספו החברים לביתו של רשב”י כדי לשמוע ממנו רזי תורה ולהיות נוכחים בשעת הסתלקותו. והיו לפניו רבי אלעזר בנו, ורבי אבא ושאר החברים והיה הבית מלא מהרבה חכמי הדור שבאו לבקר את רבי שמעון בחליו. הרים רבי שמעון את עיניו וראה שהבית נתמלא במבקרים. בכה רבי שמעון על שלא נתגלתה השכינה באש כמו שהיתה תמיד ולכן היו יכולים ליכנס כל מי שרצה בלי רשות.

ואמר בזמן אחר כשהייתי חולה היה אז לפני רבי פנחס בן יאיר ועד שבררתי מקומי בגן עדן אצל אחיה השילוני המתינו לי עד עתה והוסיפו לי שנות חיים. וכשחזרתי מן הגן עדן וחזרתי לבריאותי, מאז הייתה אש השכינה מסבבת אותי תמיד ומעולם לא נפסקה האש ולא היה אדם נכנס לביתי אלא ברשות, ועכשיו אני רואה שנפסק האש ולכן נתמלא הבית מן המבקרים.

בעוד שכל החכמים היו יושבים פתח רבי שמעון את עיניו לראות מראות אלוקים וראה גילוי שכינה ומיד סיבבה אש השכינה את כל החכמים שישבו בבית ולא יכלו לסבול את האש ויצאו מהבית ונשארו עם רבי שמעון רבי אלעזר בנו ורבי אבא ושאר החברים ישבו מבחוץ והמתינו לראות איך תהיה הסתלקות רבי שמעון. 

אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו, צא וראה אם ישנו כאן רבי יצחק שאני ערבתי בעדו להוליכו עמי לגן עדן בעת הסתלקות, אמור לו שיסדר דבריו ויצווה לביתו, אשרי חלקו שזכה לעלות עמי יחד לגן עדן. 

קם רבי שמעון לכבוד ביאת השכינה ונשמות הצדיקים, ישב ושחק ושמח לקראת ביאת השכינה…ישבו כולם לפני רבי שמעון, הרים רבי שמעון את ידיו והתפלל שלא יכשל ויטעה בגילוי רזי התורה. ואמר כי רק אותם החברים שהיו נמצאים בבית האידרא ישארו לשמוע את הסודות שיגלה.

יצאו כולם ונשארו רק שישה: רבי אלעזר בנו, רבי אבא, רבי יהודה, רבי יוסי ורבי חייא. בתוך כך נכנס רבי יצחק שהוא היה השישי. אמר לו רבי שמעון כמה יפה חלקך וכמה צריך אתה לשמוח ביום הזה שאתה זוכה להסתלק מן העולם עמי ביחד.

ישב רבי אבא אחורי כתפיו של רבי שמעון ורבי אלעזר נשאר לפניו. אמר רבי שמעון, הנה הוא עתה שנגלתה השכינה, מוכח שכעת היא שעת רצון לגלות סתרי תורה ואני רוצה להיכנס בלי שום בושה לעולם הבא לכן אותם דברים הקדושים שלא גיליתי עד עתה אני רוצה עתה לגלותם לפני השכינה שלא יאמרו עלי בגן עדן כי בחיסרון נסתלקתי מן העולם. ועד עתה היו שמורים ונעלמים בליבי כי דעתי הייתה שלא לגלותם בעולם הזה כלל ורציתי ליכנס בהם לעולם הבא ולדרוש אותם שם.

ועתה כך אני מסדר את אופן שמיעתכם את סודות התורה, רבי אבא יכתוב כל מה שישמע כי הוא יודע להעלים ולהלביש את הסודות דרך רמז שלא יבינו אותם אפילו חכמה הדור ההוא אלא יהיו מוצנעים למשמרת עד הדור האחרון, ורבי אלעזר בני ילמד ויחזור בפיו כי הוא יכול לעסוק בהם לפי שהוא יכול להסתיר הסוד בלשון סתום וקצר ושאר החברים רק יהרהרו בליבם…

אמר רבי שמעון לבנו רבי אלעזר קום בני כי אחר ישב במקום הזה, שבאה נשמת צדיק גדול מן הגן עדן והיא תשב באותו מקום.אתעטף רבי שמעון בטליתו וישב על מיטתו, פתח לפרש מה שכתוב בתהלים לא המתים יהללו קה ולא כל יורדי דומה…

אמר רבי שמעון, הרי רב המנונא בא לכאן מגן עדן ועמו שבעים צדיקים כנגד שבעים סנהדרין וכל אחד מהם היה מאיר. והוא בא לשמוע מתוך שמחה את סתרי התורה שאגלה היום, בעוד שהיה יושב רבי שמעון, אמר לחברים הרי רבי פנחס בן יאיר חמי בא לכאן שגם הוא בא מן הגן עדן לשמוע סתרי תורה וללוות את נשמתי לגן עדן, התקינו מקום מכובד בשבילו.

נזדעזעו החברים שהיו שם כי לא ידעו איה מקום כבודו, לכן קמו כולם ממקומם וישבו בירכתי הבית ורבי אלעזר ורבי אבא היחידים שנשארו לפני רבי שמעון.

פתח רבי שמעון ואמר: מה שכתוב אני לדודי, פרושו כשאני משתוקק לדודי (הקב”ה) אז גם הוא משתוקק אלי כי כל הימים שהייתי מקושר בזה העולם בקשר אחד נתקשרתי ונתדבקתי בהקב”ה (שהיה עולה מדרגה לדרגה) ולכן עתה בעת הסתלקותי עלי כל חשקו ואהבתו בחשק רב אלי, היינו כל בני שישיבה של מעלה שהם נשמות הצדיקים באו לשמוע בשמחת לבב דברים סתומים.

אמר רבי אבא, לא הספיק המאור הקדוש שהוא רבי שמעון לגמור את מלה חיים שבפסוק הנזכר, עד שנשתתקו דבריו במלת כי שם צוה ה’ את הברכה. ומן השמים עכבוהו מלומר מלת חיים לרמז לו שכבר אין לו חיים בעולם הזה

ואמר רבי אבא, ואני הכותב חשבתי לשמוע עו מפי רבי שמעון ולכתוב יותר אבל לא שמעתי יותר, ולא זקפתי את ראשי לראות למה הפסיק רבי שמעון מלדבר עוד כי האור היה גדול מאוד ולא יכולתי להסתכל המקום רבי שמעון, בתוך כך נחרדתי כי שמעתי קול של מעלה שהכריז אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך ואח”כ שמעתי קול אחר שאמר חיים שאל ממך והמשיך הקול ואמר וכי אפשר שאורך ימים עולם ועד? שיחיה רבי שמעון עולם ועד? ועל ידי תשובת הקול השני, הפסיק הקול הראשון להתפלל עוד ורבי שמעון נסתלק לחיי עד.

כל אותו היום כשנסתלק רבי שמעון לא נפסקה האש מן הבית, שסיבב אותו משעה שהתחיל רבי שמעון בגילוי הסודות ולא היה מי שיערב לבו לגשת אליו לראות אם נתעלף או שכבר נסתלק לפי שלא יכלו, כי האור והאש היו מסבבים אותו כל היום ואמר רבי אבא, נפלנו על הארץ וצעקנו מחמת הצער הגדול

אחרי שנסתלקה האש, ראיתי את המאור הקדוש קודש הקודשים שנסתלק מן העולם, וראו אותו שהיה מעוטף בטליתו והיה שוכב על צד ימינו ופניו שוחקות.

קם רבי אלעזר בנו ונישק את ידי רבי שמעון, ואמר רבי אבא, ואני לחכתי את העפר שהיה תחת רגליו הקדושות. רצו החברים לבכות אבל לא יכלו לדבר והקב”ה קיבל הגיון לבם (שהתפללו בליבם שיוכלו לבכות) והתחילו החברים לבכות על הסתלקות רבם מאור עיניהם. ורבי אלעזר בנו נפל שלוש פעמים על פני אביא כדרך שעשה יוסף לאביו…  מי ראה עוד דבר כזה שהרבה תלמידי חכמים באו לחלוק לו כבוד ומכל הבית עלה ריח טוב של גן עדן שהביאו נשמות הצדיקים כשבאו מן הגן עדן לקבל פני רבי שמעון.

אחרי שנתעסקו בו, הוציאוהו במטה מן החדר אל החצר כדי להוליכו למקום מנוחתו ולא נתעסקו בו אלא רבי אלעזר ורבי אבא. והנה רבי שמעון נח נפשיה בכפר מירון, וכשרצו להוליכו למקום קבורתו רבו בני ציפורי עם בני כפר מירון על מקום קבורתו וכדי להשקיט את המריבה

עשה הקב”ה נס ועלתה מיטתו באויר השמים כי המלאכים נשאוהו בידם ואז שקטה המריבה. ועמוד אש היה הולך לפני מטתו והיו שומעים קול מן השמים שאמר הכנסו ובואו להילולא דרבי שמעון ועוד אמרה הבת קול יבוא שלום ינוחו על משכבותם. כשנכנסה מטתו מעצמה במערה בכפר מירון שמעו קול שיצא מן המערה: זה האיש מרעיש הארץ… זה רבי שמעון שהקב”ה משתבח בו לפני פמליא של מעלה כל יום.

על פי פירוש מתוק מדבש 

סיפור הסתלקות רשב”י

זוהר – האדרא זוטא כרך ג (דברים) פרשת האזינו
תאנא בההוא יומא דר”ש בעא לאסתלקא מן עלמא והוה מסדר מלוי אתכנשו חברייא לבי ר”ש והוו קמיה ר’ אלעזר בריה ור’ אבא ושאר חברייא והוה מליא ביתא, זקיף עינוי ר”ש וחמא דאתמלי ביתא

בכה ר”ש ואמר בזמנא אחרא כד הוינא בבי מרעי הוה רבי פנחס בן יאיר קמאי ועד דברירנא דוכתאי אוריכו לי עד השתא וכד תבנא אסחר אשא מקמאי ומעלמין לא אתפסק ולא הוה עאל בר נש אלא ברשותא והשתא חמינא דאתפסק והא אתמלי ביתא.

עד דהוו יתבי פתח עינוי ר”ש וחמא מה דחמא ואסחר אשא בביתא נפקו כולהו ואשתארו רבי אלעזר בריה ורבי אבא ושאר חברייא יתבו אבראי, אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה פוק חזי אי הכא רבי יצחק דאנא מערבנא ליה אימא ליה דיסדר מלוי ויתיב לגבאי זכאה חולקיה,

קם ר”ש ויתיב וחייך וחדי אמר אן אינון חברייא, קם רבי אלעזר ואעיל לון יתבו קמיה זקיף ידוי ר”ש ומצלי צלותא והוי חדי ואמר אינון חברייא דאשתכחו בבי אדרא יזדמנון הכא, נפקו כלהו ואשתארו רבי אלעזר בריה ורבי אבא ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי חייא,

אדהכי עאל רבי יצחק א”ל ר”ש כמה יאות חולקך כמה חידו בעי לאתוספא לך בהאי יומא יתיב רבי אבא בתר כתפוי ורבי אלעזר קמיה, אר”ש הא השתא שעתא דרעותא הוא ואנא בעינא למיעל בלא כסופא לעלמא דאתי, והא מלין קדישין דלא גליאן עד השתא בעינא לגלאה קמי שכינתא דלא יימרון דהא בגריעותא אסתלקנא מעלמא ועד כען טמירן הוו בלבאי למיעל בהו לעלמא דאתי וכך אסדרנא לכו רבי אבא יכתוב ורבי אלעזר ברי ילעי ושאר חברייא ירחשון בלבייהו

קם רבי אבא מבתר כתפוי ויתיב רבי אלעזר בריה קמיה א”ל קום ברי דהא אחרא יתיב בההוא אתר קם רבי אלעזר אתעטף ר”ש ויתיב פתח ואמר (תהלים קטו) לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה לא המתים יהללו יה הכי הוא ודאי אינון דאקרון מתים דהא קודשא בריך הוא חי אקרי והוא שארי בין אינון דאקרון חיים ולא עם אינון דאקרון מתים, וסופיה דקרא כתיב ולא כל יורדי דומה וכל אינון דנחתין לדומה בגיהנם ישתארון, שאני אינון דאקרון חיים דהא קודשא בריך הוא בעי ביקריהון,

אר”ש כמה שניא שעתא דא מאדרא, דבאדרא אזדמן קודשא בריך הוא ורתיכוי, והשתא הא קודשא בריך הוא הכי ואתי עם אינון צדיקייא דבגנתא דעדן מה דלא אערעו באדרא, וקודשא בריך הוא בעי ביקריהון דצדיקייא יתיר מיקרא דיליה … 

א”ר אבא לא סיים בוצינא קדיש למימר חיים עד דאשתככו מלוי ואנא כתבנא סברנא למכתב טפי ולא שמענא ולא זקיפנא רישא דנהורא הוה סגי ולא הוה יכילנא לאסתכלא אדהכי אזדעזענא שמענא קלא דקארי ואמר (משלי ג) ארך ימים ושנות חיים וגו’, שמענא קלא אחרא (תהלים כא) חיים שאל ממך וגו’,

כל ההוא יומא לא אפסיק אשא מן ביתא ולא הוה מאן דמטי לגביה דלא יכילו דנהורא ואשא הוה בסוחרניה, כל ההוא יומא נפילנא על ארעא וגעינא, בתר דאזיל אשא חמינא לבוצינא קדישא קדש הקדשים דאסתלק מן עלמא אתעטף שכיב על ימיניה ואנפוי חייכין,

קם רבי אלעזר בריה ונטיל ידוי ונשיק לון ואנא לחיכנא עפרא דתחות רגלוי בעו חברייא למבכי ולא יכילו למללא שארו חברייא בבכיה ורבי אלעזר בריה נפיל תלת זמנין ולא יכיל למפתח פומיה, לבתר פתח ואמר אבא אבא, תלת הוו, חד אתחזרו, השתא תנוד חיותא צפראן טאסין משתקען בנוקבאן דימא רבא וחברייא כלהו שתיין דמא.

קם רבי חייא על רגלוי ואמר עד השתא בוצינא קדישא מסתכל (ס”א משתדל) עלן, השתא לאו הוא עדן אלא לאשתדלא ביקריה, קם רבי אלעזר ור’ אבא, נטלו ליה בטיקרא דסיקלא מאן חמא (ס”א ערעורא וערבוביא) ערבוביא דחברייא וכל ביתא הוה סליק ריחין סליקו ביה בפורייה ולא אשתמש ביה אלא ר’ אלעזר ור’ אבא,

אתו טריקין ומארי תריסין דכפר וטרדא בהו  בני מרוניא צווחין בקטירין דחשיבו דלא יתקבר תמן, בתר דנפק פורייא הוה סליק באוירא, ואשא הוה להיט קמיה שמעו קלא עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון (ישעיה נז) יבא שלום ינוחו על משכבותם, כד עאל למערתא שמעו קלא במערתא זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות כמה פטרין ברקיעא משתככין  ביומא דין בגינך דנא רשב”י דמאריה משתבח ביה בכל יומא, זכאה חולקיה לעילא ותתא כמה גניזין עלאין מסתמרן ליה עליה אתמר (דניאל יג) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין: